החלטה בתיק ת"א 18248-06-

מבוא

1. בפני בקשת הנתבעים לסילוק התביעה על הסף, מחמת חוסר סמכות עניינית, חוסר סמכות מקומית, או מחמת "פורום לא נאות".
2. בכתב התביעה שהוגש בתיק זה עתרו התובעים להורות לנתבעים לפנות חדר בבית שבבעלותם הנמצא ביישוב אלון שבות שבאזור יהודה. לטענת התובעים, עושים הנתבעים שימוש בשטח של 1.5 מ' בחדר השייך לתובעים, באמצעות הצבתה של מערכת לחימום מים ובאחסון חפצים שונים. עוד עתרו התובעים לפיצוי כספי בגין דמי שימוש בחדר ובגין תשלומי ארנונה.
3. מנגד טענו הנתבעים שבמשך 17 שנים עשו שימוש בחדר נושא התביעה, וכי מאז הקמתו של הבניין נעשה בחדר שימוש משותף על ידם ועל ידי שכניהם שמכרו לתובעים את דירתם. 
4. לאחר עיון בטענות הצדדים מצאתי שיש לדחות את הבקשה. אף שקיימת סמכות לבית המשפט לעניינים מקומיים בקרית ארבע לדון בתובענה, לא מדובר בסמכות ייחודית, לבית משפט זה מסורה סמכות מקבילה לדון בתובענה. עוד מצאתי שאין מקום לקבל את הטענה שפורום זה אינו הפורום הנאות לבירור התובענה.

תמצית טענות הצדדים

5.      בבקשה שבפני טענו הנתבעים שהסמכות לדון בתובענה מסורה לבית המשפט לעניינים מקומיים בקריית ארבע, כיון שהצדדים גרים בישוב אלון שבות, הנכס נושא המחלוקת מצוי באותו היישוב, והחוק החל הוא הדין החל באזור יהודה ושומרון, ובענייננו, דיני הבתים המשותפים מכוח ה צו בדבר ניהול מועצות אזוריות (יהודה ושומרון) (מס' 783), תשל"ט - 1979 (להלן : " צו המועצות האזוריות").

6.      לטענת הנתבעים המחלוקת בין הצדדים הינה לעניין סיווגו של החדר כ"רכוש משותף" או כ"דירה", שהינה מחלוקת בנושא בית משותף, כיוון שמדובר בבית הבנוי על מגרש אחד, הכולל מספר דירות, ולפיכך חלות לגבי המחלוקת הוראות פרק ו1 ל חוק המקרקעין, התשכ"ט -1969 (להלן: " חוק המקרקעין"), בשינויים המתאימים, ובכללם השינוי כי כל מקום בפרק ו1 לחוק המקרקעין שבו דובר על "בית משפט" מסורה הסמכות העניינית לבתי המשפט לעניינים מקומיים שביהודה ושומרון.

7.      התובעים טענו מנגד כי על פי תקנון המועצות המקומיות (יהודה ושומרון), התשמ"א-1981 (להלן: " תקנון המועצות המקומיות") תביעה שעניינה בדיני הנזיקין, דיני החוזים וחוק המקרקעין (מלבד ענייני בתים משותפים) אינה מסורה לסמכותם העניינית של בתי המשפט ביהודה ושומרון. כן טענו שהתביעה עניינה פינוי וסילוק יד מרכוש פרטי, בבית שאינו רשום כבית משותף, ועל כן אין בסמכותו של בית המשפט לעניינים מקומיים בקריית ארבע לדון בה.

8.      התובעים הוסיפו וטענו כי גם אם ייקבע שהסכסוך יכול להישמע לפני המפקח על הבתים המשותפים, קיימת סמכות מקבילה לבית משפט השלום והתובע הוא זה שיבחר לאיזו ערכאה להגיש את התביעה.

9.      כאסמכתא לטענתם הפנו התובעים להחלטת כב' השופטת גילה כנפי - שטייניץ בת"צ 3225-01-11 ארלבוים נ' קריית ספר, (מיום 22.4.12) (להלן: " פרשת ארלבוים") שבה נקבע כי סמכותם של בתי המשפט לעניינים מקומיים אשר הוקמו באזור אינה מגבילה את סמכות בתי המשפט בישראל ואת זכותם של תושבי האזור לפנות לערכאות בישראל . נטען שעצם ההמצאה לנתבעים "...מקנה לבית המשפט המוציא את ההזמנה את כוח השיפוט לגבי אותו נתבע, ומטיל עליו בדרך זו את מרות השיפוט הישראלי" (עמ' 10).

10. התובעים צירפו לתגובתם את מכתב התשובה של הממונה על הרכוש הנטוש והממשלתי מיום 30.7.12, בעניין בקשתו של עו"ד מקובסקי לקבל את עמדתו בנוגע למגרש 3109 באלון שבות (הישוב שבו נמצא כאמור הבית נושא תובענה זו). בפסקה 4 למכתב נאמר כי "על פניו מדובר בסכסוך בין השכנים לבין היזם ובינם לבין עצמם. אין לממונה עניין מהותי להליך, ואם תינתן החלטה שיפוטית אחרת בעניין, נתקן את הדברים ברישומינו."
11. הנתבעים התייחסו לפרשת ארלבוים, וטענו שבעוד שבפרשת אלבוים דובר בנתבעים שהינם תושבי ישראל, בענייננו מדובר בנתבעים שהינם תושבי יהודה, ועל כן אין להקיש מפרשת ארלבוים לענייננו.
12. הנתבעים הוסיפו וטענו לחלופין  שאף אם בית המשפט יסיק כי הוא קנה סמכות עניינית לדון בתובענה, עליו לשקול את שאלת "הפורום הנאות" לדון בתובענה - ונטל ההוכחה ל"פורום הנאות" מוטל על התובע שבחר את הפורום. נטען שעל פי ההלכה הפסוקה בחירת ה"פורום הנאות" נעשית על פי מבחן מירב הזיקות - המוביל בענייננו למסקנה שבית המשפט לעניינים מקומיים בקריית ארבע הוא ה"פורום הנאות" לדון בתובענה זו.

דיון והכרעה

סמכות בית  המשפט לעניינים מקומיים

13.  שאלה ראשונה הטעונה הכרעה הינה האם לבית המשפט לעניינים מקומיים ביהודה ושומרון מסורה הסמכות לדון בתובענה.

14.  אין בין הצדדים מחלוקת על כך שהחדר נושא תובענה זו מצוי בבית שבו 2 דירות לפחות. אין גם מחלוקת על כך שהבית אינו רשום כבית משותף.

15.סעיף 72 לחוק המקרקעין קובע כי: